מכירים את מרפי? זה שיש חוק על שמו. נו, החוק הזה שאומר ש- "כל דבר שיכול להשתבש - אכן ישתבש". אז יש מציאות מעניינת קצת שונה מחוק מרפי אבל הייתי חייב לכתוב עליה קצת כיוון שיש דמיון מסוים בכל זאת. המציאות הזאת נקראת: "תמיד חסרה לי אגורה לשקל" או אם תרצו "זה תמיד רק כמעט".
בחג האחרון יצא לי לצפות בהרצאה של גארי יורופסקי (כנראה שהשם לא יגיד לכם יותר מדי, כי גם לי הוא לא אמר עד אתמול) על עניין זכויותיהם של בעלי החיים. אני חייב לציין שהאיש מרצה משכמו ומעלה והייתי מרותק שעה וחצי לפחות כאילו צפיתי בסופר קלאסיקו בין מדריד לברצלונה. אני לא בא לבחור צד או לנקוט עמדה על נושא הליבה של ההרצאה - "טבעונות" כי באמת שהעסק לא כזה פשוט כפי שמתואר בהרצאה (הספקתי לקרוא ביקורות נגד גם) אבל על עניין האכזריות הבלתי מובנת לחלוטין שאנו בני האדם נוהגים בבעלי החיים לא יכולתי להבליג, ובשביל מה??!בשביל כסף, תאוות בצע חולנית שאין לה שובע. הבשר, מוצרי החלב והביצים מגיעים למדפי הסופר אחרי מסכת סבל די נוראית שעברו בעלי החיים, שעל חלקה אני טוען שניתן לוותר אם תעשיות המזון הללו היו פחות חזירים. לא ארחיב את הכתיבה על כך, מי שמעוניין שייכנס להרצאה ויצפה.
עליי ההרצאה השפיעה, לא מספיק בכדי שאהפוך לטבעוני אבל מספיק בכדי לפתח רגש מסוים לעמיתינו בכדור הארץ - בעלי החיים. אז יצאנו היום לצער בעלי חיים ברמת גן להתנדב ולהוציא כלב לטיול וכדי להעניק לו מעט ממה שמאוד חסר לו - חום ואהבה (אם תשאלו אותם, זה יותר חסר להם מאוכל ומים). אני ממליץ לכולם ללכת ולעשות זאת - לא רק שתעשו מעשה טוב עבור הכלבים / חתולים הכל כך מסכנים הללו - תרגישו גם אתם מלאים ומסופקים - גם אם זה לזמן מוגבל.
אם כן, אז למה "זה תמיד רק כמעט"?
אנשים רבים אשר צופים בקליפים מעוררי רחמים על בעלי החיים או קוראים כתבה מזעזעת ורואים תמונה קשה של התעללות בני אדם בבעלי חיים אני שומע קול זעקה. קמפיינים של לייקים בפייסבוק, סטטוסים שטופי אמפתיה למסכנים חסרי האונים הללו ואפילו הפגנות של 300 איש באיזו כיכר נידחת. אין לי דרך אחרת לתאר זאת חוץ מ- זה לא מספיק להזדעזע ו/או לגלות אמפתיה. זה לא מספיק לשתף תמונה של מתעלל בחתולים בפייסבוק. זה באמת נחמד אולי אפילו מאוד, אבל זה רק 99 אגורות. תמיד חסרה לאנשים האגורה הזו לשקל. אני קורא לה "האגורה האקטיבית". האגורה שדורשת מאיתנו בני האדם לעשות מעשה כלשהו, לוותר על משהו, להקדיש משהו, להקריב משהו ועוד... כל זמן שאנחנו מאחורי מסך המחשב - לרוב זה לא יספיק.
בעצם אם אני מנתח את זה - למה אנשים נרתעים מלאמץ כלב?! 1. פחד - נשיכות, שריטות במקרה הטוב ופחד על רכוש במקרה הגרוע. 2. נוחות - "שאני אקום ב- 6.00 בבוקר להוציא אותו לפיפי? ועוד בחורף..." 3. כסף - חיסונים, וטרינר, אוכל ואני לא יודע מה עוד. 4. ניקיון - שיערות על הספה ותאונות פיפי קקי פה ושם.
אני לא יודע מה איתכם אבל כשאני שם את כל השיקולים האלו על המאזניים מול לילה קר בכלביה עמוסת כלבים נטושים (3-5 כלבים בתא קטן עשוי בטון כולו עם גדר מאסיבית חלודה) אז אצלי לפחות הצד האנוכי הופך קליל יותר. זו האגורה האקטיבית מבחינתי. ויתור, הקרבה ומענק ללא שום קבלת תמורה חומרית מנגד.
לאלו שקצת קשים יותר ממני תנו לי לענות לכם בקצרה על כל אחד מהסעיפים הללו:
1. פחד - יש דברים מפחידים יותר מלגדל כלב (שדרך אגב - לא חייב להיות גדול) כמו ליסוע בכבישי ישראל ולהגיע ליעדנו בריאים ושלמים, ובכלל לגור במדינה שכל שכנותיה מעוניינים למחוק אותה מהמפה.
2. נוחות - תאמינו לי שטיול עם כלב זה אחד הדברים הכי טובים שבנאדם יכול לאחל לעצמו - קצת להתנתק ממירוץ העכברים היומיומי ולטייל. להנות מציוץ הציפורים - משהו ששכחנו לעשות מזמן.
3. כסף - העסק לא כזה יקר כמו שעושים ממנו. חודש תשלום לכבלים ועוד שני מנות במאקדונלדס וכיסיתם חודש מימון של כלב.
4. ניקיון - תרשו לי לא להגיב על זה. שיערות של כלב על הספה רק נותנים לנו סיבה מספיק טובה לנקות את הספה הגם ככה מאוד מאובקת שלנו.
בכל מקרה, לכל אלו שישאלו - כן! אנחנו הולכים להתנדב בצער בעלי חיים מתוך מחשבה לאמץ ביום מן הימים. כי ההרגשה הכי קשה שהיתה לי היום היא שהחזרתי את הכלבה המהממת שהוצאנו לטיול לכלוב הקר והמנוכר בכלביה, מתוך ידיעה שממתינים לה עוד ימים ולילות ארוכים במיוחד עד הפעם הבאה שנבוא לבקר אותה.
מאחל לכולכם חג שמח, ושאף פעם בחייכם לא תחסר לכם האגורה לשקל...
בחג האחרון יצא לי לצפות בהרצאה של גארי יורופסקי (כנראה שהשם לא יגיד לכם יותר מדי, כי גם לי הוא לא אמר עד אתמול) על עניין זכויותיהם של בעלי החיים. אני חייב לציין שהאיש מרצה משכמו ומעלה והייתי מרותק שעה וחצי לפחות כאילו צפיתי בסופר קלאסיקו בין מדריד לברצלונה. אני לא בא לבחור צד או לנקוט עמדה על נושא הליבה של ההרצאה - "טבעונות" כי באמת שהעסק לא כזה פשוט כפי שמתואר בהרצאה (הספקתי לקרוא ביקורות נגד גם) אבל על עניין האכזריות הבלתי מובנת לחלוטין שאנו בני האדם נוהגים בבעלי החיים לא יכולתי להבליג, ובשביל מה??!בשביל כסף, תאוות בצע חולנית שאין לה שובע. הבשר, מוצרי החלב והביצים מגיעים למדפי הסופר אחרי מסכת סבל די נוראית שעברו בעלי החיים, שעל חלקה אני טוען שניתן לוותר אם תעשיות המזון הללו היו פחות חזירים. לא ארחיב את הכתיבה על כך, מי שמעוניין שייכנס להרצאה ויצפה.
עליי ההרצאה השפיעה, לא מספיק בכדי שאהפוך לטבעוני אבל מספיק בכדי לפתח רגש מסוים לעמיתינו בכדור הארץ - בעלי החיים. אז יצאנו היום לצער בעלי חיים ברמת גן להתנדב ולהוציא כלב לטיול וכדי להעניק לו מעט ממה שמאוד חסר לו - חום ואהבה (אם תשאלו אותם, זה יותר חסר להם מאוכל ומים). אני ממליץ לכולם ללכת ולעשות זאת - לא רק שתעשו מעשה טוב עבור הכלבים / חתולים הכל כך מסכנים הללו - תרגישו גם אתם מלאים ומסופקים - גם אם זה לזמן מוגבל.
אם כן, אז למה "זה תמיד רק כמעט"?
אנשים רבים אשר צופים בקליפים מעוררי רחמים על בעלי החיים או קוראים כתבה מזעזעת ורואים תמונה קשה של התעללות בני אדם בבעלי חיים אני שומע קול זעקה. קמפיינים של לייקים בפייסבוק, סטטוסים שטופי אמפתיה למסכנים חסרי האונים הללו ואפילו הפגנות של 300 איש באיזו כיכר נידחת. אין לי דרך אחרת לתאר זאת חוץ מ- זה לא מספיק להזדעזע ו/או לגלות אמפתיה. זה לא מספיק לשתף תמונה של מתעלל בחתולים בפייסבוק. זה באמת נחמד אולי אפילו מאוד, אבל זה רק 99 אגורות. תמיד חסרה לאנשים האגורה הזו לשקל. אני קורא לה "האגורה האקטיבית". האגורה שדורשת מאיתנו בני האדם לעשות מעשה כלשהו, לוותר על משהו, להקדיש משהו, להקריב משהו ועוד... כל זמן שאנחנו מאחורי מסך המחשב - לרוב זה לא יספיק.
בעצם אם אני מנתח את זה - למה אנשים נרתעים מלאמץ כלב?! 1. פחד - נשיכות, שריטות במקרה הטוב ופחד על רכוש במקרה הגרוע. 2. נוחות - "שאני אקום ב- 6.00 בבוקר להוציא אותו לפיפי? ועוד בחורף..." 3. כסף - חיסונים, וטרינר, אוכל ואני לא יודע מה עוד. 4. ניקיון - שיערות על הספה ותאונות פיפי קקי פה ושם.
אני לא יודע מה איתכם אבל כשאני שם את כל השיקולים האלו על המאזניים מול לילה קר בכלביה עמוסת כלבים נטושים (3-5 כלבים בתא קטן עשוי בטון כולו עם גדר מאסיבית חלודה) אז אצלי לפחות הצד האנוכי הופך קליל יותר. זו האגורה האקטיבית מבחינתי. ויתור, הקרבה ומענק ללא שום קבלת תמורה חומרית מנגד.
לאלו שקצת קשים יותר ממני תנו לי לענות לכם בקצרה על כל אחד מהסעיפים הללו:
1. פחד - יש דברים מפחידים יותר מלגדל כלב (שדרך אגב - לא חייב להיות גדול) כמו ליסוע בכבישי ישראל ולהגיע ליעדנו בריאים ושלמים, ובכלל לגור במדינה שכל שכנותיה מעוניינים למחוק אותה מהמפה.
2. נוחות - תאמינו לי שטיול עם כלב זה אחד הדברים הכי טובים שבנאדם יכול לאחל לעצמו - קצת להתנתק ממירוץ העכברים היומיומי ולטייל. להנות מציוץ הציפורים - משהו ששכחנו לעשות מזמן.
3. כסף - העסק לא כזה יקר כמו שעושים ממנו. חודש תשלום לכבלים ועוד שני מנות במאקדונלדס וכיסיתם חודש מימון של כלב.
4. ניקיון - תרשו לי לא להגיב על זה. שיערות של כלב על הספה רק נותנים לנו סיבה מספיק טובה לנקות את הספה הגם ככה מאוד מאובקת שלנו.
 |
| ובכל זאת לאנוכיים מבינינו - ההשפעה החיובית של כלב בחיי ילדינו אינה מוטלת בספק לרגע. |
בכל מקרה, לכל אלו שישאלו - כן! אנחנו הולכים להתנדב בצער בעלי חיים מתוך מחשבה לאמץ ביום מן הימים. כי ההרגשה הכי קשה שהיתה לי היום היא שהחזרתי את הכלבה המהממת שהוצאנו לטיול לכלוב הקר והמנוכר בכלביה, מתוך ידיעה שממתינים לה עוד ימים ולילות ארוכים במיוחד עד הפעם הבאה שנבוא לבקר אותה.
מאחל לכולכם חג שמח, ושאף פעם בחייכם לא תחסר לכם האגורה לשקל...
