תורת השחיקה - חלק ראשון

לילה טוב לכל מי שעוד קורא את השטויות שלי (וגם למי שלא),

בימים האחרונים יוצא לי להרהר לא מעט במושג שנקרא "שחיקה". יש דבר כזה בכלל?! או שזה סתם תירוץ של כל מיני אנשים שלא ממש מצליחים להסביר לעצמם ולאחרים - מדוע תפוקתם דלה ביחס לציפיות, או ליתר דיוק - מדוע תפוקתם השתנתה לרעה עם חלוף הזמן.

המושג הזה בעצם מלווה אותנו בכל מימד ובכל תחום בחיינו. אם זה בעבודה - עובד חדש עם אנרגיות חדשות לרוב מפיק יותר מעובד שנמצא כבר שנים רבות באותו תפקיד (אם אני לוקח אותם עובדים ללא פערי איכויות ביניהם כמובן). אם זה בלימודים - אני חושב שהרוב יסכימו איתי שתלמיד / סטודנט בתחילת דרכו מקפיד מאוד על סיכומים ועל נוכחות מלאה בכיתה, אך בחלוף הזמן סדקים רבים מתגלים גם בחוברת הנוכחות וגם בעמידה בתור למכונת הצילום להשלמת חומר מחבר לכיתה. גם בחיי הזוגיות קיימת השחיקה - הפרפרים בבטן של הזוגות הצעירים לעומת השבלוניות הבלתי נגמרת של זוג "ותיק" שמבלה יחדיו כמה שנים טובות. תחומים נוספים אתם מחפשים? אין שום בעיה - ספורט, קבוצות ושחקנים מהטופ של הטופ והמובחרים שבמובחרים מגיעים לשיאים ומשם רק נופלים. משמעת של ילדים הולכת ונשחקת בחלוף הזמן והילדים הופכים להיות ממושמעים פחות ופחות. נדמה לי שהנקודה ברורה וכי כולם מבינים לכוונתי במושג "שחיקה".
אם לומר את האמת, באופן אינסטינקטיבי מיד חשבתי לעצמי שמדובר בתירוץ, תירוץ עלוב למדי שנשמע שוב ושוב מפיהם של הכושלים והנכשלים. מה יותר נח מזה לומר שאני עובד במקצוע 20 שנה ואיבדתי את החדווה, איבדתי את התשוקה למקצוע ובגלל זה התפוקה יורדת. אלא שקשה לי מאוד להאמין בזה - לכאורה מי שעוסק במקצוע 20 שנה יכול וצריך ללמוד מהנסיון ולהגדיל את תפוקתו אף יותר מאלו שבתחילת דרכם... זוג שמכיר האחד את השני מצוין יכול וצריך לנהוג האחד עם השני בצורה הנכונה והמבינה ביותר כך שתתאים לבן הזוג, שהרי אנו מכירים אותו "על עיוור", אז למה דווקא לחבר'ה האלו יותר קשה לשמר ולהחזיק את הקשר שלהם ברמת דריכות זהה אם לא גבוהה מהזוגות הצעירים והחדשים?!

מנקודה זו הגעתי דווקא למסקנה הפוכה - יש שחיקה, ולא רק שהיא קיימת - היא בהחלט קטלנית. השחיקה יכולה להחריב כל דבר העומד בדרכה - החל מעובד מצטיין במקום עבודה, ילד מקסים שהתחנך למופת וזוג אוהבים שהתחתנו מתחת למים ברומנטיות שיא. גם ספורטאי שנבחר לטוב בתבל יכול להידרדר עד לתחתית שבתחתית (מישהו אמר מראדונה??)
מי שלא יודע להימנע מהשחיקה שיידע להיפטר ממנה, כי לחיות איתה זה בלתי אפשרי... זה יכול להחזיק תקופה, ואולי תקופה נוספת - אבל אוי ואבוי אם היא תישאר שם לנצח!

תחילה חשבתי לסיים בדיוק כאן את הרשומה השבועית, אבל ת'כלס - אני מת לצלול לתוך המושג הזה שנקרא "שחיקה" ולגלות כיצד היא מגיעה אלינו ואולי אף יותר חשוב מכך איך מנצחים אותה. אז כדי שיהיה לי זמן לחשוב על כך, אני אמשיך בפעם הבא. ואם למישהו יש איזה רעיון, אני אשמח לקבל אותו...

שיהיה סופ"ש נעים לכולם!!

נתי

גברים ממאדים נשים מנגה - חלק שלישי ואחרון

ערב טוב,
כבר הרבה זמן שלא ישבתי לכתוב, מסתבר שה"אין זמן" של היום יום עושה את שלו. אבל אני מקווה שיהיו כמה שבאמת חיכו לחלק האחרון של סדרת הבלוגים שכתבתי החודש.

אז לתזכורת קלה - סיימתי את החלק השני בפסקה הבאה:
ננסה להבין מדוע מגיעים החיכוכים הרבים והויכוחים האינסופיים בחיי הזוגיות של שני המינים. שהרי אם אנו זקוקים האחד לשני בכדי להרגיש בטוחים ומוגנים בעולם, למה אנחנו מעמידים את מערכת יחסינו עם בן הזוג למבחנים תכופים?? למה?, כמה? ואיך? על השאלות הללו, אני אנסה לענות ולבסוף אנסה לתת טיפ, שאם כמה מכם יאמצו אותו אז קניתי את עולמי.


מערכות יחסים זוגיות הן כמו רכבת הרים, לא כמו אלו שבארץ, אלא דווקא אלו מאירופה וארה"ב (של הביוקר) :-)
יש תקופות מדהימות בהם כל כך כיף להתעורר בבוקר - גם אם מדובר ביום ראשון בבוקר ומתחילים שבוע חדש של עבודה, ואותו דבר ההיפך, יש תקופות של באסה רצינית - שגם יום חמישי שלפני סופ"ש לא מצליח לעלות חיוך על הפנים. מעניין שברוב המקרים מה שגורם לשינויים הללו זה בעצם אנחנו. כן אנחנו, לא הבן זוג שלנו שרוצה ומצפה למשהו מאיתנו, פשוט מאוד אנחנו עצמנו. אני בטוח שאתם שואלים את עצמכם איך הגעתי למסקנה הזו?? אז זה נורא פשוט...אם להיות בקירבתו של בן המין השני אמור לגרום לי תחושות חיוביות כמו: בטחון, אהבה, שמחה ושלמות, הרי שבכדי להעצים תחושות אלו אני צריך שבן המין השני יהיה מאושר, יחייך ויפיץ אנרגיות חיוביות סביבו. אבל אם אנו עומדים לפני איזה ויכוח, מריבה או מלחמת עולם מה שאני אשיג מזה הוא ההיפך הגמור. כשבן הזוג שלי עצוב, טרוד, לא מרוצה וכועס - האדם הראשון עליו זה אמור להשפיע הוא אני, עוד לפני שהמצב רוח הזה משפיע עליו בעצמו.


הנקודה שהעלתי היא נקודה חשובה מאוד, והייתי ממליץ לאנשים להבין אותה לעומק - לפני הריב הבא שלהם שאמור לקרות ב- 48 שעות הקרובות (מבוסס על סטטיסטיקה בלבד, והיא אינה מדוייקת בכל בתי האב).


אתם יודעים מה מטריד אותי יותר מהכל?? בחתונה מתחייבים בני הזוג האחד כלפי השני התחייבויות רבות, ואני משוכנע שמעטים האנשים שבאמת מעניין אותם כל מה שכתוב בכתובה. הרי החתן בכלל עסוק במחשבות על הכוס ועל רסיסיה, והכלה רק חושבת לעצמה שטיפת הזיעה שנוזלת לה מהמצח לא מצטלמת יפה ל- DVD. אני מראשוני המאמינים במסורת שלנו, ואנשים נוטים לזלזל ולא לשאול את עצמם למה ביום החתונה, ביום בו לכאורה הכל שמח, נוצץ ומגניב צריך הרב הזה לבוא ולשאול את כל אחד מהצדדים אם הוא מתחייב לדאוג לצד השני גם במצבי קיצון אחרים, שהם שונים מההווה של השופוני מתחת לחופה בגן האירועים היוקרתי. "האם תדאג לבת זוגתך גם בזיקנה (כשלא תהיה יפה), גם בעוני (כשלא יהיה לכם 300 שקל למנה) גם אחרי הריונות (שהבטן השטוחה כבר לא תהיה כזו שטוחה) וכו' וכו'" כן, אלו שאלות מאוד אקוטיות וקריטיות לבני זוג בטרם הם מתחתנים, ולצערי הרב - הרוב המוחץ לא שם לב לתוכן ורץ לרקוד את הסלואו הראשון שלהם כזוג נשוי. רק לך תספר לו שהריקוד הבא שלו יהיה בדרך לרבנות לפרק את החבילה... 


שאף אחד לא יבין אותי לא נכון, אני חושב שחתונה היא הדבר המושלם ביותר שיכול להיות לכל בנאדם. אני חושב שכשבנאדם מצליח למצוא לעצמו את בן המין השני שיהיה לצידו גם במאדים וגם בנגה, אומנם לפעמים עם חיוך ולפעמים עם בכי, אבל זה בכלל לא משנה כל עוד אני יודע שיהיה אשר יהיה אנחנו כבר לא משני כוכבי לכת שונים, אנחנו יצור אחד מכוכב לכת שלישי ועם זה ננצח. נעבור תקופות קשות ביחד, נעביר רגעים מרגשים ביחד, נרוץ ביחד, נצלע ביחד - העיקר שזה ביחד!


אני לא מנסה לצייר פה מן עולם מושלם, ברור לי כמו שברור לכם שזה לא כך. אם הכל היה מושלם, סביר להניח שלא הייתי מרגיש צורך לכתוב על הנושא הזה. אני כותב על זה, כי אני חושב שזה נושא שרובנו נוטים לחטוא בו. אנו לא מעריכים את מי שאיתנו ובעקבות זאת אנו גם לא מעריכים את עצמנו. אנו מגיעים לנקודות רתיחה מהר מידי ובקלות רבה מידי עם בני הזוג שלנו, וזה ממש לא אמור להיות כך. לפני המון שנים אמר לי חבר מאוד טוב משפט שחרוט לי עמוק בזכירון, ואני בטוח שגם לכם הוא יישב כמה שנים טובות. והוא הולך ככה: "כשהטווח פורס נוצותיו - חצי עולם מתפאר מיופיו, אבל אל תשכחו שהחצי השני רואה לו את התחת", תודו שהמשפט הזה שווה סטטוס בפייסבוק :-). ומי שלא הבין - הנמשל פה פשוט מאוד. כל מי שמשתחצן ומתלהם ועושה הרבה טרארם, אז אומנם חצי עולם רואה את זה ומוחא כפיים, אבל חצי שני רואה עד כמה הוא עלוב.


אני מציע לכל אחד שיש לו בן זוג (ובעיקר לאלו הנשואים ואף עוד יותר אלו עם הילדים) עזבו הכל, סגרו כבר את הבלוג שלי ולכו לתת חיבוק חזק מאוד למי שמגן עליכם בעולם הגדול הזה. תזכרו תמיד למה התחברתם, ושלא תגיעו אף פעם לדיון של למה להיפרד. 
ולמי שאין בן זוג - חפשו לכם את האחד, הוא בטוח נמצא אי שם מחכה ומצפה להגנה הזו בדיוק כמוכם...


מתנצל אם הפעם כתבתי הרבה מדי, זה רק בגלל שזה החלק האחרון והיה לי חשוב מאוד להעביר את המסר. שיהיה סופ"ש נעים ומלא אהבה לכולנו...


נתי

גברים ממאדים נשים מנגה - חלק שני

שבוע טוב :-)

אני מקווה שמי שמגיע לחלק השני - קרא וזוכר את החלק הראשון, ולטובת אלו שלא אני אביא תקציר קצר.
בפעם הקודמת הזכרתי מספר הבדלים משמעותיים בין הגבר לאישה, ההבדלים הם:
1. ההבדל החיצוני (הבדל פיזי) - נשים לרוב יפות יותר, ואילו הגברים לרוב חזקים יותר.
2. ההבדל המנטאלי - נשים מסוגלות לבצע דברים שגברים אינם מסוגלים בזכות היכולת שלהן להגיע מוכנות מנטאלית למשימה בצורה מקסימאלית (דוגמא מובהקת - לידה).
3. ההבדל המשתמע - ויכוחים רבים ותקשורת לקויה במערכות יחסים זוגיות.
עד כה הובא התקציר מהחלק הראשון אשר נכתב במהלך השבוע שעבר.

אם כן, השלב השני אותי אני רוצה לעלות ולהציג הוא השלב הקשה לי מכל. משום שאני מניח שאין חולק על העובדה שקיימים הבדלים בין גברים לנשים. לא גיליתי לאף אחד את אמריקה ובטח שלא חידשתי שום חידוש, מקסימום חידדתי נקודות שברורות מאליהן. אעלה שאלות חשובות, שראוי לחשוב עליהן מעט לפני שנשלוף תשובות מהמותן - אם הגענו למסקנה שגברים ונשים אינם יצירה אחת ואין ביניהם דמיון בלשון המעטה, מה גורם לכל אחד מהצדדים לחפש את השני?? מדוע הם עסוקים באופן אינטנסיבי עד כדי אובססיבי בכדי למצוא חן ולעשות רושם?! למה הראש אף פעם לא מפסיק לחשוב על... ולמה הפרפרים שנמצאים בבטן בפגישות ראשונות מופיעים כל פעם מחדש? במילה אחת, ובהמשך לכתוב מעלה: מוזר!! לכאורה היינו מצפים שכל אדם ירצה בסביבתו אנשים הדומים לו, אשר בסביבתם הוא מרגיש בטחון ושחשוב מכל - יבינו את שפתו והתנהגותו. ואם נעשה הקבלה כדי לחדד את הדברים: האם היצור מנגה ירגיש בטוח ובנח דווקא במאדים?! האם היצור ממאדים ישתוקק להיות לבדו בנגה?!

---אזהרת ספויילר---
על אף שנראה לנו במבט ראשון שהתשובות לשאלות שהעלתי ברורות כל כך, הייתי מציע לחשוב "הפוך על הפוך".
לי נראה שדווקא בגלל אותם הבדלים אנו מחפשים להיות לצד השונים מאיתנו, כדי להשלים את התמונה. כדי שנהיה מוגנים גם בכוכב הלכת השני, שהרי אם נהיה בעלי גוון אחד בלבד - נהיה חשופים ופגיעים מול בני המין השני. רק כשאנו "מעורבבים" עם בני המין השני אנו מצליחים להיות שלמים, מוגנים ובטוחים. וכדי להשיג את כל אלו, אנו חייבים להתאמץ ולמצוא חן, חייבים לחשוב על המישהו המיוחד כל היום ובמיוחד למקרים האלו הפרפרים שבבטן מגיעים.

אז אחרי שהבנו שהגברים שונים מהנשים ולאחר שהבנו מדוע על אף השוני מחפשים האחד את השני נואשות - ננסה להבין מדוע מגיעים החיכוכים הרבים והויכוחים האינסופיים בחיי הזוגיות של שני המינים. שהרי אם אנו זקוקים האחד לשני בכדי להרגיש בטוחים ומוגנים בעולם, למה אנחנו מעמידים את מערכת יחסינו עם בן הזוג למבחנים תכופים?? למה?, כמה? ואיך? - נרחיב על כך בחלק השלישי והאחרון שיגיע במהלך השבוע.

שיהיה שבוע טוב לכולנו.

נתי,

גברים ממאדים נשים מנגה - חלק ראשון

יום ראשון, 21.00 בערב בסלון הבית:
"יקירי, איך היה היום בעבודה?", "שמעת מה היה לי היום, אל תשאל..."
מנגד, ובתרגום סימולטני למחשבותיו של הבעל נשמעת זעקה "בחייאת אשתי היקרה, יש משחק עונה עכשיו בערוץ 2, יש מצב לדחות את השיחה הזו לאמצע השבוע לאיזה SMS?? ואם ממש תתעקשי אז תתקשרי לעבודה".
אבל האישה שלנו שאינה מבינה דבר וחצי דבר בקריאת מחשבות - חוזרת על שאלותיה, והבעל ממש בחירוף נפש ממשיך בניהול השיחה עם אשתו תוך הבעת התעניינות סמלית ומנומסת לדבריה.
אתם ודאי שואלים - איך הדיאלוג הזה הסתיים?? אז אעצור כאן ואומר שכל אחד ואחת בנפרד וכל זוג יחדיו יכול לקחת את הסיטואציה הנ"ל לכל כיוון אפשרי (אם כי האמת חייבת להיאמר - 98% מהפעמים הסיטואציה תסתיים בכיבוי הטלויזיה באופן מיידי, בעוד 2% הנותרים כנראה ייפגשו על מדרגות הרבנות).

אם כן, הסיטואציה איתה פתחתי איננה פרי דמיוני - האירוע הנ"ל יכול לקרות בכל בית מספר פעמים בשבוע במספר וריאציות שונות, כך שרצון לצפות במשחק כדורגל מחד ורצון לפתוח בדו שיח דווקא ברגעים אלו מאידך יהוו רק יריית פתיחה לדיון הנוקב מה ההבדל בין גברים לנשים? האם קיימים בכלל הבדלים מובנים בשני המינים, או שמא אנו אלו שיוצרים אותם??

ההבדל החיצוני
ראשית נציין את ההבדל הברור מאליו בינינו - ההבדל החיצוני, על כך אני חושב שאין עוררין. בשני המינים מדובר כמובן בבשר ודם, אך השוני הפיזיולוגי בין המינים הוא ברור מאליו, ומיותר להרחיב על כך את הדיבור.
האם במאדים גדלים יצורים חזקים ומאסיביים יותר מהיצורים שנולדו בנגה?? נראה שכן... האם בנגה גדלים יצורים יפים ואסטתיים מאלו שנולדו במאדים?? גם על תשובה זו נראה שאין מנוס מלענות עליה בחיוב.

ההבדל המנטאלי

אם לא די בהבדל החיצוני הברור מאליו, הרי שקיים הבדל עצום נוסף - היצורים מנגה מסוגלים לעבור תהליך פיזי קשה מאין כמותו כגון: לידה, ולמרות כל העזרים הרפואיים הנלווים לתהליך, אין ספק שמדובר בתהליך שהיצור ממאדים לא יכול לחלום לעבור אותו, וזאת למרות שפיזית הוא חזק יותר וסביר להניח שגם בעל כח סיבולת גבוה יותר. אלא שמסתבר שקיים הבדל נוסף - סמוי מן העין, זהו ההבדל המנטאלי. היצורים מנגה מסוגלים להגיע במוכנות מנטאלית אדירה לתהליכים מהסוג שצויין, בעוד היצורים ממאדים יכולים רק להתעלף מלשמוע את הצרחות שבחדרי הלידה :-)

ההבדל המשתמע

כאשר יצור ממאדים מנסה להתאחד עם יצור מנגה (מה שנקרא חתונה בימינו) אנו זוכים לראות את ההבדלים בין שני היצורים, וזאת מבלי להזכיר את הפערים העצומים שנפערים בין הצדדים כאשר המשפחה מתרחבת ומתגלות מחלוקות באשר לאופן גידולו / חינוכו של היצור הקטן שטרם הבין אם הוא ממאדים או מנגה, או שבכלל הוא יליד כוכב לכת שלישי.

אם כן, כפי ששמנו לב ישנם הבדלים מהותיים בין הגברים לנשים. וכלל לא מדובר בהמצאה של סופר כזה או אחר, אלא במציאות כפי שהיא. הפעם היה חשוב לי לעלות את הנקודות הללו בכדי שנבין שהבדלים קיימים בינינו מעצם קיומנו, ולא ניתן ובוודאי שלא רצוי להילחם בכך. בבלוג הבא שאפרסם אמשיך מהמקום בו הפסקתי ולמעשה ארחיב את ראייתי בעניין הרצון הבלתי מוסבר של היצור ממאדים להתמסד עם היצור מנגה וזאת למרות השוני וההבדלים בין המינים.

שיהיה המשך שבוע נעים, ומקווה שהשארתי טעם של עוד...

נתי

גברים ממאדים - האמנם?? נשים מנגה?? לא יכול להיות!!